<h1>מרדכי — ביצה סימן תרס"ב</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ביצה י"ד ע"ב] אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא. והא דתנן בכלאים [פ"ט מ"ב] כרים וכסתות אין בהן משום כלאים, ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן, ולא גזרו עליהם משום כריכה. משום דלא שייך התם כריכת נימא. ואומר ריב"ש הני קוטש פורפונטש, הן סדינין מחוברין יחד וביניהם צמר גפן או בלאי בגדים ומהודקים ע"י תפירות. אם יש בתוכן בלאי בגדים של צמר ונתחב המחט בהן ובסדינין של פשתן מצד חוץ ויש בהן ב' תכיפות אסורין בהעלאה ואפילו מחברן בחוט של משי. שגם כרים וכסתות שהתירו דלא שכיח בהו טובא כריכת נימא, אבל בהצעת שאר כלים גזרו גם בהפסקת עשר מצעות כיון דשכיחא בהן כריכת נימא. ובקוטש פורפונטש נמי יש לגזור אטו העלאה אפילו למימך תותיה אסיר. ואם אין בתוכן רק גיזי צמר, יכול להיות מותר בין בהצעה בין בהעלאה, דאין חוט התפירה מחברן לבגד בתפירה זו, רק שהוא מקרב ומהדק שני בגדים החצונים יחד. ואם היתה נפתחת לא היה הצמר נדבק לבגד מחמת תפירה זו, כי היא פחות מקשירת חבלים, בפרק במה בהמה [שבת נ"ד ע"א] ואין זה דומה לאריגה, תפירה וקשירה. ומתניתין דהכא [י"ד ע"ב] לא הוה מצי לאוקומי בכרים וכסתות, דאין זה חדוש וכ"ע ידעי דחזו, ופשיטא דמשלחין. אבל קשין העשוין להעלאה, סד"א דאין משלחין דשמא יטעו הרואין וכסבורין שאין קשין, ויודעין דאין משלחין בי"ט, אלא דברים שניאותין ממנו, ויבואו להתיר כלאים בלבישה.
